שאלה: האם אפשר להעלות חתן בר מצוה שלא מלאו לו שלש עשרה שנים ויום אחד לפרשת שקלים?
תשובה:
מקור דין קריאת פרשת שקלים במשנה (מגילה כ"ט ע"א): "ראש חדש אדר שחל להיות בשבת – קורין בפרשת שקלים, חל להיות בתוך השבת – מקדימין לשעבר, ומפסיקין לשבת אחרת". ובגמרא: "תנן התם: באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים. בשלמא על הכלאים – דזמן זריעה היא, אלא על השקלים מנלן, אמר רבי טבי אמר רבי יאשיה: דאמר קרא (במדבר פרק כ"ח פסו' י"ד) זאת עולת חודש בחדשו, אמרה תורה: חדש והבא קרבן מתרומה חדשה, וכיון דבניסן בעי אקרובי מתרומה חדשה, קדמינן וקרינן באחד באדר, כי היכי דליתו שקלים למקדש".
וכתב רש"י: "קורין בפרשת שקלים – להודיע שיביאו שקליהם באדר, כדי שיקריבו באחד בניסן מתרומה חדשה". הרי שלדעתו בזמן שבית המקדש היה קיים קראו פרשה זו כדי להשמיע על השקלים, ומה שאנו קוראים היום זה "זכר" לקריאה ההיא.
ויש אומרים שהקריאה איננה לזכר "הקריאה" ההיא, אלא זכר לנתינת מחצית השקל, בבחינת "ונשלמה פרים שפתינו". וכן כתב הערוה"ש (סי' תרפ"ה סעי' א'): "חז"ל תקנו לקרות ארבע פרשיות… הראשונה היא פרשת שקלים לזכרון מצות מחצית השקל שהיה על כל אחד מישראל ליתן בכל שנה לתרומת הלשכה לקנות בהם תמידין וכל קרבנות ציבור". והוסיף (בסעי' ב'): "ואנחנו משלמים פרים שפתינו לזכרון זה".
וכן הביאו הלבוש (סי' תרפ"ה אות א') והמשנה ברורה (סי' תרפ"ה ס"ק ב') טעם זה וז"ל: "ואנו משלמין פרים שפתינו בקריאת הפרשה של כי תשא דכתיב בה ענין השקלים". כלומר כיון שאנו לא יכולים לתרום שקלים ממש למקדש, לכן אנו קוראים פרשת שקלים בבחינת "ונשלמה פרים שפתינו".
ועיין בספר מקראי קדש (לרב פראנק הלכות פורים סי' ג' עמוד ע"ו) שכתב: "וצ"ע במשנה ברורה שכתב שפרשת שקלים היא לזכרון מצות מחצית השקל שהיו מחויבים ליתן ללשכה לקרבן התמיד בכל שנה, ובס"ק ב' כתב: שבניסן בעי לאקרובי מתרומה חדשה… ואנו משלמין פרים שפתינו בקריאת הפרשה של כי תשא דכתיב בה ענין השקלים", דהיינו אין זה לזכר אלא ממש.
[ועל כן טוב לומר בנוסח "לשם יחוד" שקודם אמירת שקלים "הנה אנחנו באים לשמוע קריאת פרשת שקלים כמו שתקנו לנו חז"ל לזכר שהכריזו על נתינת מחצית השקל בזמן שבית המקדש היה קיים… ובחסדך תבנה בית המקדש במהרה בימינו לאשר ולקיים מצות שקלים בפועל"א].
והנה יש כמה נ"מ בין הטעמים של רש"י והלבוש שהובאו לעיל.
לפי רש"י גם בזמן בית המקדש היו קוראין פרשת שקלים כדי להכריז כאמור. וללבוש לא היו קוראין בזמן בית המקדש פרשת שקלים כיוון שהיו מביאים שקלים ממש.
נפק"מ נוספת יש ביניהם הנוגעת לימינו, שלפי רש"י שטעם הקריאה הוא להכריז על התרומה, גם קטן יכול להכריז, ולכן לרש"י קטן יכול לעלות לקריאה בפרשת שקלים. אך אם הקריאה היא כמו קרבן להשלמת פרים שפתינו – קטן לאו בר חיובא. וכתב הרמ"א (בסימן רפ"ב סעיף ד'): "וקטן יכול לקרות בפרשת המוספין או בד' פרשיות שמוסיפין באדר, וכן נוהגים (ר"ן ומרדכי פרק ב' דמגילה), אף על פי שיש חולקים". וכתב המשנה ברורה (שם ס"ק כ"ג): "ואף על פי שפרשת זכור היא חובה מן התורה שישמענה כל אדם מישראל, והקטן שאינו מחויב בדבר אינו יכול להוציאם י"ח, מ"מ הרי עכשיו הש"ץ קורא ומשמיע לצבור ומוציאם ידי חובתן. ויש מחמירין בדבר שלא לקרותו לקטן לפרשת זכור, וכן לפרשת פרה, שי"א שגם היא מדאורייתא, וכן הסכים בא"ר ודה"ח" (ועיין ביאור הלכה ד"ה או, וכה"ח אות מ'). וכדעת החולקים כתב המבי"ט (סימן ק"ט, ועיין בכנה"ג שם, והוסיף שבכל פעם שמוציאים שני ספרים – קטן לא עולה לתורה). ורבי עקיבא איגר (סימן רפ"ב ס"ד) כתב וז"ל: "עיין ת' פרח שושן סי' ת' העלה לעיקר דקטן לא יקרא בד' פרשיות". וכן כתב בגינת ורדים שקטן לא יעלה לזכור. והחיד"א (ברכ"י סי' רפ"ד אות ב') כתב כי גם בזכור יכול קטן לעלות.
והכלל שכל אחד ינהג כמנהגו, אך אם ישאל אותנו נאמר לו שבשבת זכור ופרה לא יעלה. ואנו אומרים שגם בשקלים לא יעלו קטן (ועיין רדב"ז ללשונות הרמב"ם סי' אלף תרכ"ב – רנ"ט, ובריב"ש סי' ל"ה, ובמג"א שם ס"ק י"ב ועוד).
נפק"מ נוספת בין שני הטעמים היא: אם זהו זכר לקריאה שבזמן בית המקדש, יכול להיות שהיום צריכין באחד באדר להשמיע על השקלים כדי שאנשים יתכוננו לתת את מחצית השקל לבית המקדש שיבנה השתא לקרבנות הציבור שיוקרבו באחד בניסן בעזרת השם.
סיכום ההלכות:
א. יש אומרים שמנהג קריאת "שקלים" נהג גם בזמן שבית המקדש היה קיים, ויש אומרים שאנו קוראים בימינו כזכר לנתינת מחצית השקל.
ב. ראוי לומר ב"לשם יחוד" שקודם אמירת שקלים: "כמו שתקנו חכמים לזכר שהכריזו על נתינת מחצית השקל בזמן שבית המקדש היה קיים".
ג. לכתחלה יש לדאוג שלארבע הפרשיות יעלה דוקא גדול, מיהו בדיעבד אם עלה קטן לקריאת שקלים יצאו ידי חובתם.
בברכת התורה, מרדכי אליהו הראשון לציון הרב הראשי לישראל
