שאלה: לכבוד מע' הרה"ג מעוז ומגדול סיני ועוקר הרים נזר ישראל וקדושו, הראש"ל כקש"ת מוהר"ר מרדכי אליהו שליט"א. ירושת"ו.
אחשדכת"ר בכה"ר ובהדרת קדש
אודות תנורים של גויים שאופים בהם ביסקויטים אשר העיסה שלהם נילושה בשומן של נבלות וטריפות, וקרקעית התנורים האלה היא עשויה משרשראות של ברזל החוזרים חלילה בתוך התנורים ועליהם אופים הביסקויטים ההם, וצורת התנורים האלה הם ממש כעין אותם התנורים שתיאר אותם הרב מנחת יצחק בספרו ח"ג ס"ו, וכעת רוצים לאפות בהם ביסקויטים כשרים באופן זה: יניחו התנור כ"ד שעות בלי שימוש כלל עד שיהיה אינו בן יומו, ואח"כ יכשירו אותו ע"י חימום כמה שעות לפני האפיה אבל לא ע"י ליבון גמור, מפני שא"א לעשות בם ליבון גמור עד שיהיו ניצוצות ניתזים ממנו מפני שמתקלקל לגמרי. האם מותר להשתמש בו לכתחילה על סמך דברי מרן ביו"ד סי' ק"ח ס"ג בדין המרדה שאינה בת יומה, דזה נחשב כדיעבד מכיון שא"א בענין אחר וכמ"ש הרב מנחת יצחק הנ"ל, ואולי בנדו"ד עדיף טפי מענין המרדה, ששם מדובר שלא עשו בה הכשר, רק הותרה משום שאינה בת יומה, משא"כ בענין התנורים האלה ישנם תרתי לטיבותא: א. שהם אינם בני יומם כאמור, ועוד הרי מכשירים אותם בחימום כמה שעות לפני האפיה, והגם שחימום זה לא מועיל כמו ליבון גמור, עכ"פ בצירוף שהוא אינו בן יומו אולי י"ל כבולעו כך פולטו.
ויש שרצו לומר שהתנורים האלה הם יותר טובים מהתנורים שמתאר אותם הרב מנחת יצחק, מפני שהם אומרים (גם ע"ז צריך לחקור היטב) שבנידוננו אין האש נכנסת ישר אל התנור, אלא רק החום שלה נכנס ע"י צינור גדול המחמם את התנור לאפיה, יען כי השלהבת של האש נמצאת בארגז הצמוד אל התנור וממנו נזרק חום גדול ע"י הצינור במידה כ"כ גבוהה שמחממת את התנור לאפות בו תכף, אבל הכל כמובן בלי אמצעות שום מים, והנה אפשר לומר שאין כל הבדל בין אם האש נמצאת בתוך התנור ממש ובין אם היא נמצאת חוצה לו, מכיון שהכל נאפה ע"י חום האש בלי אמצעות נוזל, א"כ אין להכשיר אותו אלא ע"י ליבון גמור. ובכן יורנו נא המורה הלכה למעשה ושכמ"ה.
המחכה לתשובה בכתב מפורטת הנני יוצא בשלום מן הקדש, למען יאריך ימים בטוב מעדנים, בבריאות שלמה ונהורא מעלייא, אמן!
ע"ה יצחק משה שחיבר ס"ט
תשובה:
לכבוד ידידי היקר והנכבד
הרב המפורסם לשם טוב ולתהילה רבה וכו' הרה"ג ר' יצחק משה שחיבר שליט"א, ראש על ארץ רבה בגולת ארגנטינה הרחבה ומצודתו פרושה גם על ארצנו הטובה.
אחדשו"ט כראוי וכנמוס
לענין השאלה שבדיק לן מר לתנורי הגויים ורוצים היהודים להשתמש לאחר שהייה של כ"ד שעות ואינו בן יומו, וכן אחר חימום בלבד ולא ע"י ליבון שהניצוצות יצאו ממנו. והביא כת"ר הוכחה ממרדה ששם התיר השו"ע (יו"ד סי' ק"ח סעי' ג') רק ע"י שאינו בן יומו בלבדא וכאן הרי עושים פעולה נוספת. נכון, כן הוא הדין, ובפרט שדין מרדה לא ברור שדינו כדין דבר שבולע ע"י האש, ומנין לנו שצריכים ליבון. עיין בשו"ע או"ח (סי' תנ"א סעיף י"ט) שכתב: "הרחת שקורין פאל"ה י"א שאין מועיל לה הגעלה וצריך לקנות חדשה", והטעם שכתב "י"א" כי הביא בב"י (סי' תנ"א עמ' קצ"ה) סברת הכל בו שמספיק לה הגעלה ולא ליבון.
ולכאורה אפשר לומר שאין הוכחה מדיני פסח לשאר איסורים, כי חמץ היתרא בלע וע"כ מקילים, אולם מר"ן אינו סובר כן, עיין שם בדיני אסכלאות ושפודים שפסק לאסור (שם סעי' ד')ב. וכן אם יש עוד סברא הוא מצרף להקל, עיין שם סעי' י"א (וראה מ"ב ס"ק כ"ח) בדין מחבת. אולם משמע שהמחלוקת המובאת בב"י (שם) בין הכל בו להגהות מיימוני ותרומת הדשן שם היא, אם דינו כבלוע ע"י האור וצריך ליבון, ומאחר והוא מעץ אין לו תקנה, או מפני שאמנם מרדה הכניסו אותו לתנור ועליו הפת, אך לדבר אסור עוד לא נהפך ע"י הדבר שבלע ע"י האור, כי לא נשאר שם זמן רב, או מטעם אחר. וא"כ מאחר ויש בזה מחלוקת, עיין בא"ר (שם בהלכות פסח ס"ק ט"ל) שאם השתמש בה אחר הגעלה מותר, דסמכינן על סברת הכל בו בדיעבד, עיין שם בכה"ח (אות רכ"ה). ועיין בשו"ע הר"ז (שם סעי' נ"ז), בענין אם רדו בפסח במרדה והמצה היתה תפוחה, היינו אסורה, וא"כ אוסרת את המרדה, ופסק שם שאם א"א למצוא מרדה בנקל, מותר לכתחילה להוציא מצות אחרות עם המרדה הנ"ל, ומשמע שמותר בלא הגעלה, עיין שם. ועיין שם כף החיים (אות רל"א). וברור שיש עוד חילוק בין פסח לנבלות וטרפות, ששם בפסח אין ענין של שמנונית אלא חמץ, ואיסורו כדין דבר יבש האוסר רק כדי קליפה, משא"כ במרדה של גויים שיש בו שמנונית, שבזה גם הכל בו יסכים לאסור ע"י הגעלה ויתיר רק ע"י ליבון. בכל אופן, לא משמע כן מהכל בו, אלא דינו כדין בישול ומספיק בהגעלה.
אמנם ברור הוא, שאם צריך ליבון שניצוצות ניתזים ממנו, לא מועיל לו לא הגעלה ולא ליבון קל. ועיין בפרמ"ג (יו"ד סי' ק"ח בשפתי דעת ס"ק כ') שכתב בדין מרדה הנזכר שאין אומרים בזה כבולעו כן פולטו, ולא מועיל חום של תנור שהיד סולדת בו. אולם זה איירי תוך כ"ד שעות, אבל אם היה אחר כ"ד שעות ע"ז לא דיבר הפרמ"ג, כי זה מחלוקת, שהפרי תואר חידש (שם סי' קכא ס"ק ז'), שכלי הצריך ליבון והוא רק הגעילו שאסור להשתמש בו אפי' לבישול (עיין בשו"ע סי' קכ"א סעי' ה')ג היינו תוך כ"ד שעות, אבל אם אינו בן יומו מותר. ועיין שם בזבחי צדק (סי' קכ"א אות י"ז) שחולק ע"ז. וטעמו של הפרי תואר משום שאם אינו בן יומו הוא אסור רק מדרבנן.
וא"כ בנ"ד שהרשת הוא של עכו"ם ולא יסכים ללבנו כי הוא יתקלקל על ידי כן, וכיון שאין הוא בן יומו, וכן כת"ר כתב שעושים לה ליבון קל, היינו שעוברת הרשת חימום ע"י התנור כשהיא ריקה וזה הוי כהגעלה, ואם הוגעל דינו קיל, ובפרט שהבאנו מחלוקת בענין המרדה, וכן כל הטעם שאסור להשתמש בכלי שאינו ב"י היינו מטעם שחז"ל גזרו אטו ב"י, והיכא שלא אפשר לא גזרו, וע"כ יתכן אפי' אם הרשת היתה של ישראל ואי אפשר להחליפה, לא מפני שלא ישמע לנו (עיין בתוס' ע"ז ס"ו ע"ב ד"ה רבא אמר), יהא מותר בליבון קל אחר שאינה בת יומה. ורק צריכים להזהר לנקות יפה יפה את הרשת שלא תהא שם שמנונית בעין, כי לזה לא מועיל שאינו בן יומו. ואם כן יעשה, היינו ידיחה יפה יפה או יקנחנה כדי שלא תהיה שם שמנונית בעין ומניחה כ"ד שעות ללא שימוש, ואח"כ מעבירה בתנור בחום שרגיל לאפות בו, אם שלוש אלה יעשה לה אפשר להקל בשופי.
ועתה עולה בדעתי עוד פעולה לעשות לרווחא דמילתא, והוא שאחרי הכל, יאפה באותו תנור עיסה של ביסקויטים כשרה ויעבירו אותם ביסקויטים לאינם יהודים, כך שאם נשאר משהו בתנור, יבלע באותם ביסקויטים, ומה שיאפו אח"כ יהא עבור ישראל, ויאכלו ענוים וישבעו לרוחא דמילתא.
ואסיים בברכה שיזכה לאושר רוחני וגשמי וימשיך להנהיג את עדתו לתורה ויראת שמים ויתברך בכל מידי דמיטב ובברכת בכל מכל כל, אכי"ר.
מוקירו ומכבדו, מרדכי אליהו ראשון לציון הרב הראשי לישראל
