שאלה: לכבוד מע' הרה"ג מעוז ומגדול סיני ועוקר הרים נזר ישראל וקדושו, הראש"ל כקש"ת מוהר"ר מרדכי אליהו שליט"א. ירושת"ו.
אחדשכת"ר בכה"ר ובהדרת קדש
הנני לחלות פני קדשו להודיענו חוות דעתו הרחבה בהלכה למעשה דלקמן:
בענין קפה ארלסתאן העשויה כמו נס קפה, שאחד ירא שמים הגיד שמערבים בה חומר אסור מאבק נבלות וטרפות או מבשר חזיר וכדו', ולא ידוע האחוזים האסורים המעורבים בה (אבל מסתמא יש בה יותר מאחד בשישים), האם מותר לשתות אותה הואיל ולא מורגש בה שום טעם האסור או לאו.
הנה בענין איסור שנתערב עם היתר, המחבר ביו"ד צ"ח ס"א כתב דיטעמנו גוי, אם אומר שאין בו טעם אסור, מותר אפי' בפחות משישים. ואם אומר שיש בו טעם אסור, אסור אפי' יותר משישים (באה"ט שם סק"ד).
והרמ"א שם כתב: ואין נוהגים עכשיו לסמוך על עו"ג, ומשערים הכל בס'. ופשוט שכן נהגו היום לשער הכל בס', ולא סמכינן אטעימת הגוי.
והנה הש"ך (ס"ק ה') דייק שם מדברי הרמ"א דדוקא אעו"ג לא סמכינן, אבל אטעימת ישראל סמכינן ואפי' אם ישראל אינו אומן, ואפי' נתערב גוף הדבר, דודאי ישראל לא משקר, ודלא כעט"ז שמחמיר בזה עי"ש. וכן כתבו כמה פוסקים, עיין בכה"ח שם, וכ"כ הזבחי צדק שם.
וביו"ד סי' קכ"ג בפת"ש (ס"ק י') הביא מתשובת חת"ס (סי' קי"ז) בענין שמן הנעשה משקדים הגדלים בתוך חרצני הענבים והם מיין נסך, שכתב לא ידעתי שום מקור לאסור, אי דנימא דכח היין שבחרצנים נהפך ונעשה ממנו שמן, יש להתיר כמ"ש חק יעקב (סי' תס"ז ס"ק ט"ז): "כל דבר שנשתנה לדבר היתר כגון בשר לדבש הותר", והכא נשתנה היין לשמן. ואי משום תערובת יין, הרי כמה ישראלים טעמו ולא הרגישו בו טעם יין, ע"כ פשוט שהוא היתר גמור, עי"ש.
ובשו"ת אחיעזר (יו"ד סי' י"א) כתב על דבר מין אבק דק הנעשה משמרים סתם יינם וכו', שכל מה שאפשר ע"י תחבולות כימיות לשנות האסור לדבר אחר ולצורה אחרת הוי פנים חדשות ונפקע, וכמ"ש הר"ן לענין דבש גויים, שאין חוששין שמא ערבו בו דברים טמאים ונמחו לדבש, משום דעד שלא נימוח מסריח ומותר ועפרא בעלמא הוא (וכ"כ הכ"מ בהלכות כלי מקדש פ"א בענין המור יעו"ש), כן אפי' דעל ידי תחבולות כימיים מהפכים שוב הדבר לאוכל משובח, הרי זה כפנים חדשות, ודמי למוסק שכתב רבנו יונה דאזלינן בתר השתא עי"ש.
ובמשנה ברורה סי' רט"ז ס"ק ז' כתב בענין המוסק שמתהווה מדם חיה, והרבה פוסקים מתירים אפי' לתת בקדירה דאזלינן בתר השתא, והשתא לאו דם הוא אלא עפרא בעלמא, ועיין בא"ר שמצדד להורות כדבריהם להקל אפי' לכתחילה ביש שישים כנגדו, ע"כ. ומשמע דבדיעבד מותר אפי' שאין שישים כנגדו יעו"ש.
המחכה לתשובה בכתב מפורטת, הנני יוצא בשלום מן הקדש, למען יאריך ימים בטוב מעדנים, בבריאות שלמה ונהורא מעליא, אמן!
ע"ה יצחק משה שחיבר ס"ט.
תשובה:
לכבוד ידידי היקר והנכבד
הרב המפורסם לשם טוב ולתהילה רבה וכו' הרה"ג רבי יצחק משה שחיבר שליט"א, ראש על ארץ רבה בגולת ארגנטינה הרחבה ומצודתו פרושה גם על ארצנו הטובה.
אחדשו"ט כראוי וכנמוס.
ראה ראיתי את השאלה ואת אשר נגזר עליה מפי כת"ר בענין קפה ארלסתאן, שהעידו לו אנשים יר"ש שמעורב בו אבק נבלות וטרפות מבשר חזיר וכדומה, ויש בו יותר מאחד משישים.
וכת"ר כתב כיד ה' הטובה עליו בנושא ונטה לקולא. ונראה שאם יש הוכחה לענין, הוא נכון ממה שכת"ר הביא בענין המור שהוא המוסק לאחת השיטות. ואמנם נכון הוא שיש בזה מחלוקת עצומה אם המור הוא המוסק, ואם המוסק הוא מה שהגמרא (ברכות מ"ג ע"א) אומרת שהיא חיה טמאה, ומה טיבו של הריח הזה, אם כדברי רש"י שם (ד"ה שהוא מין חיה) שהוא כמין רעי, א"כ פירשא בעלמא הוא ומותר. ואם כדברי הטור (או"ח סי' רט"ז) שהוא מקיבוץ הדם, יהא לכאורה אסור באכילה. ואם הדם נצרר ונהפך לעפר, מאן לימא לן שיתבטל ממנו דין דם, עיין מג"א (שם ס"ק ג') מה שהסתפק בזה. ועיין בבעי חיי (יו"ד סי' ק"ג) שהאריך בנושא, וכתב שנוהגים להתירו לאכילה, וכלשונו משום "דפירשא בעלמא הוא", עיין שם שהאריך להביא את כל הסברות בדין מור מהו, ואם זהו מוסק, ומחלוקת הרמב"ם והראב"ד בהלכות כלי המקדש (פ"א ה"ג)א, והרא"ש (ברכות פ"ו סי' ל"ה) והטור שם.
ובעצם הדין אם הולכים אחר מעיקרא או אחר השתא, בעיני יפלא הראיה שהביאו מבכורות (דף ו' ע"ב) בענין דם נעכר ונעשה חלב (עיין מג"א שם), מאן לימא לן שכך אנו פוסקים, יתכן שאנו פוסקים כמ"ד שאין לה כלל דם ואיבריה מתפרקים כל כ"ד חודש. וכל מה שאנו צריכים ללמוד הוא שהחלב מותר ואין עליו דין אבר מן החי או איסור היוצא מן הטמא, ובכל אופן אף אם נניח שאנו לומדים את זה מדין חלב נעכר שהולכים בתר השתא, הרי צריכים לכאורה לחלק ולומר שאם השינוי הוא בטבע הבהמה אז הולכים בו בתר השתא, כמו שהדם מתחלף ונהפך לחלב באופן טבעי. אבל אם אדם יקח דם ויהפכו לחלב, היכן מצינו שמותר, אם חל עליו שם דם או איסור היכן וכיצד האיסור הזה פוקע? וצריכים לפי זה לברר את הדם של המוסק, אם נעשה בגופה באופן טבעי, ששם הוא מתייבש ונהפך לעפר ואפר, אז אפשר שלכו"ע יהא מותר מדין זה, כי מעולם לא חל עליו שם איסור אלא הריהו כעפר ואפר או זיעה וזה מותר. אבל האחרונים לא מחלקים כן, אדרבה משמע מהם ההיפך (חזו"א מנחות סי' כ"ג אות ח'), וכן משמע לכאורה מדברי המג"א הנ"ל.
וע' פר"ח בשו"ת מים חיים (סימן י') שפסק להקל מדין פירשא, ועיין זבחי צדק (סימן ס"ו אות ג' – ד'), ועיין אחרונים המוזכרים בכף החיים (יו"ד סי' ס"ו אות ג') שהאריכו בזה, ועיין דרכי תשובה (סימן ס"ז ס"ק ו'). אך מה שנשאר לי קשה הוא מה שהביא הבית דוד (חאו"ח סי' צ"א) וז"ל: "אלא שמצאתי למר"ן בבדק הבית בתחילת הגהותיו על יו"ד שכתב דאסור באכילה", והביאו כף החיים (או"ח ס' רט"ז אות כ"א). ועיין פרמ"ג (או"ח שם א"א ס"ק ג', ובמשב"ז ס"ק ב') שחושב לאסור, ועיין פרי תואר (סימן פ"א ס"ק ק"א) שכתב לאסור. ועיין צמח צדק החדש (סימן ס"ז עמוד ס"ד – ס"ה) ובסוף חשש להכריע בין סברת ר"י לסברת הרא"ש. בכל אופן, דבר זה תלוי באשלי רברבי וקשה להתיר בשופי.
אלא מה שנשאר לברר הוא דגם אם נאמר שהוא אסור באכילה, מנין לנו שיאסור מה שנפל לתוכו, הרי אין בו טעם והוא כעפרא דארעא, וכלל הוא אצלנו שכל האוסר אחרים הוא מדין טעם, אחרת הוא בטל מהתורה ברוב.
אמנם, החשש שלי הוא מדין מעמיד, דהרי אין הם שמים אבקת נבלות וטרפות לשם ריבוי החומר של הקפה הנמס, אלא המטרה היא לשם טעם טוב. ובכל אופן צריכים לברר מה תפקידו, כי אם הוא בא להעמיד או להשביח, חזרנו למחלוקת אחרת והיא איסור שיבש והפך לעפר, האם יש בו דין של מעמיד או לא, ואם יש חילוק בין בשר בחלב לבין נבלות וטרפות, כי נוב"י (קמא יו"ד סימן כ"ו) סובר להקל אם נתייבש כעץ בדין בשר בחלב, על סמך השבלי הלקט המובא בב"י (יו"ד סי' פ"ז) וברמ"א שם (סעי' י') אפילו אם אח"כ חזר ויתרכך, ואוסר בנבלות וטרפות מדין איסור שהיה בו לא נפקע. ועיין בפ"ת שם (ס"ק י"ט – כ"א) שיש חולקים ע"ז, ועיין בזב"צ שם (אות ס"ד), ועיין כנה"ג שם שחושש לסברא זו ואוסר אפי' בבשר וחלב אם חזר ונתרכך. ועיין למחלוקת שיש בין השלחן גבוה ודבר משה (סי' י"א) באורך המובא בשולחן גבוה כאן (סי' פ"ז אות כ"ט). ועיין בשדי חמד (מערכת ד' כללים אות ט"ז ד"ה ולענין המוש"ק) שהאריך בזה, ועיין שיורי ברכה (אות א') ומחזיק ברכה כאן (אותיות ל"ז – ל"ט). בכל אופן לא ברור שבשנותן טעם אפשר להקל. ועיין בכה"ח כאן ודרכי תשובה.
אולם בדם יתכן והדין שונה, כיון שכל האיסור מדין טעם דם, ואם כיום אין בו טעם דם למה יאסר או יאסור. וע"כ צריכים בנ"ד לברר מהו תפקיד האבק נבלות וטרפות שמניחים בתוך הקפה, אם מעמיד או תפקיד אחר. ועיין בהר צבי (סי' פ"ב, ומובא בסוף הטור על יו"ד), שהאריך בדין אבקות אם בטל מהם האיסור, והשאיר בצ"ע מהדין המובא במסכת נדה (דף ח' ע"ב) והוא משנה בערלה (פ"א משנה ז') שאסור להעמיד בשרף הערלה, ומקשה שם הרי אין השרף ראוי למאכל אדם, ומשמע שאסור להעמיד בו והשאיר זה בצ"ע. ולכאורה למה לא חילק כמו שהגמרא מחלקת בין אם השרף הוא עיקר הפרי או לא, עיין נדה שם. ומ"מ הרי יש לחלק, כי השרף הוא אותו השרף היוצא מן העץ אף אם הוא אינו ראוי למאכל אדם, אבל הוא פרי העץ ואסור, ע"כ חל עליו שם איסור. ומאחר ולא נשתנה ממה שהיה אסור, נשאר איסורו שהיה מקודם, משא"כ במעמיד בדבר שהיה אסור ואח"כ נשתנה לעפר, שדינו שונה.
בכל אופן בהא אחתינן ובהא אסקינן, שאם האבק העשוי מנבלה וטריפה או מחזיר ושאר דבר אסור, אם הוא מעמיד, קשה להקל אפי' אם נהפך לאבק ועפר. אולם אם הוא רק לטעם והוא בטל בשישים ואין בו טעם, לכתחילה לא ישימו, ואם שמו לא נאסר. ובפרט שהמניחים הם גויים, ואין אומרים בהם שאסור לבטל איסור לכתחילה. ואם תפקיד הנבלות וטרפות הוא להחזיק את טעם הקפה ולא לחדש בו טעם, יש לעיין בדבר המעמיד באורך בדרכי תשובה ובכף החיים שם, וכן אם דין זה יש בו זה וזה גורם עיין שם. ולכאורה יש להתיר מדין דבר שנתערב והסריח, כאיסור לתוך הדבש המובא בר"ן בע"ז (דף ט"ז ע"ב בדפי הרי"ף ד"ה מיסרח) שהוא מסריח ולכן הוא נהפך לדבש ומותר. אך אין משם הוכחה אלא שדבר שהוא מסריח פוקע ממנו דין איסור אם הוא מתערב עם היתר, ואין ללמוד מכאן לגבי דבר שהוא לא מסריח ונותן טעם, או אם הוא מעמיד. ואין כאן מקום להאריך.
ואסיים בברכה שיזכה לאושר רוחני וגשמי וימשיך להנהיג את עדתו לתורה ויראת שמים ויתברך בכל מידי דמיטב ובברכת בכל מכל כל, אכי"ר.
מוקירו ומכבדו, מרדכי אליהו ראשון לציון הרב הראשי לישראל
