הדלקת נר קלוע לנרות שבת
א. נר שבת קלוע
מובא בשבת (דף כ' ע"ב) שיש פתילות שמותר להדליק בהן ויש פתילות שאין מדליקין בהן, מפני שלא נתפס בהן האור. לדעת רש"י (דף כ"א ע"א ד"ה שאין נמשכין) האיסור הוא שמא יבוא להטות ולתקן. והרמב"ם כתב הטעם בפירוש המשניות (פרק ב' משנה א') וז"ל: "וטעם איסור ההדלקה באלו הפתילות הוא לפי שהאש אינו אוחז בהן, וכמו כן אלו השמנים אינם נמשכים אחר הפתילה המשכה יפה, ובכן יהיה אור הנר חלוש וחשוך ויניחנו ויצא, וזה אסור לפי שהעיקר אצלנו הדלקת נר בשבת מצוה". וכבר הקשו על הרמב"ם, "יניחנו ויצא", לאן יצא, למקום חשוך יותר? ועיין לרש"ש שם (דף כ"א ע"א ד"ה א"ר פתילות).
ובהמשך (שם דף כ"א ע"א) אומרת הגמרא: "ת"ר כל אלה שאמרו אין מדליקין בהן בשבת, אבל עושין מהן מדורה, בין להתחמם כנגדה בין להשתמש לאורה, בין על גבי קרקע בין על גבי כירה (ס"א – מנורה), ולא אסרו אלא לעשות מהן פתילה לנר בלבד". וביאר רש"י, אף על פי שהפתילות אינן נמשכות אחרי השמן, במדורה מותר, וכלשונו (ד"ה אבל עושין): "היסק גדול שאחד מבעיר חבירו". וכן נפסקה ההלכה ברמב"ם (פ"ג מהלכות שבת הי"ט) ובשו"ע (או"ח סימן רנ"ה סעי' א'). ומשמע שמותר להדליק נרות שבת במדורה כגון נרות קלועים כנר של הבדלה.
ב. נר חנוכה קלוע
אבל גבי נרות חנוכה אומרת הגמרא (שם דף כ"ג ע"ב) שלא מדליקים נרות חנוכה בנרות קלועים כמין מדורה. והסביר רש"י שם, שהאש מתחברת לאמצעיתה ואינו דומה לנר.
ומזה למד כף החיים (סי' תרע"ג אות י"ט) שאין יוצאים יד"ח נר חנוכה בהדלקת נרות ע"י חשמל מכמה טעמים מפני שאין שמן ופתילה, ומפני שמנורת חשמל כמו מדורה ואינו עולה אפי' לנר אחד, וטעם זה עיקר.
וכתב הרמ"א (סי' תרע"א סעי' ד'): "ולכן יש ליזהר להעמיד הנרות בשורה בשוה ולא בעיגול, דהוי כמדורה". וכתב ע"ז רב פעלים (או"ח ח"ד סי' ל') שכל האיסור הוא דוקא אם הנרות נמצאים בתוך קערה אחת, אבל אם הם בכוסות נפרדות, אף על פי שהם בעיגול, מותר. ומהפר"ח משמע שחולק על הרמ"א, שכתב: "ולי נראה שאין צריך ליזהר בכך, כיון שכל אחת מובדלת מחברתה, דומיא דקערה שכפה עליה כלי".
ג. הפתילות במנורה שבמקדש ובשמחת בית השואבה
וכן אומרת הגמרא (שם דף כ"א ע"א) שאין מדליקין בביהמ"ק רק בפתילות שנמשכות אחר השמן, משום שנאמר "להעלות נר תמיד", דהיינו שתהא שלהבת עולה מאליה. והסביר רש"י (ד"ה אלא שתהא): "ולא שתהא צריכה תיקון והטייה". והקשתה הגמרא, הרי בשמחת בית השואבה כתוב "מבלאי מכנסי כהנים ומהמייניהם היו מפקיעין ומהן מדליקין" (ומובא גם בסוכה נ"א ע"א), ופירש רש"י (בד"ה ומהמייניהם) שהפתילות היו עשויות מצמר, וצמר הוא מהפתילות שלא מדליקים בו לא בשבת ולא במנורה שבביהמ"ק, ומתרצת הגמרא: "שמחת בית השואבה שאני". ופירש רש"י (ד"ה שמחה) שיש שני הבדלים בין שמחת בית השואבה לנרות המנורה, וכלשונו: "דלא כתיב להעלות בה, ולאו דאורייתא היא". ולכאורה לפי הגמ' האומרת שאם זה כאבוקה, גם פתילות שלא נמשכות אחר השמן, מותר להדליק כי אחד מבעיר את חברו, א"כ הרי בשמחת בית השואבה לכאורה לא היו מדליקים נרות אלא אבוקה, כמו שמשמע מהגמ' בסוכה (שם) שבכל ירושלים היו נהנים מאור בית השואבה עד שהיו יכולים לברור חיטים לאורן [ועיין בתוס' סוכה (דף נ"ג ע"א ד"ה אשה היתה בוררת) שדן למה אין בזה דין מעילה, ועיין בתוס' מסכת פסחים דף כ"ו ע"א ד"ה מעילה], א"כ לכאורה משמע שהיה זה אבוקה, ואבוקה הרי מותר לעשות מכל סוגי הפתילות. והיה צריך רש"י לומר, שמחת בית השואבה שאני מפני שזה אבוקה. אבל מזה שרש"י לא פירש כך משמע לכאורה מדבריו שלא היו בשמחת בית השואבה אבוקות אלא נרות עם פתילה.
התוס' (סוכה נ"א ע"א ד"ה מבלאי) הקשו מדוע רק ממכנסי כהנים ומחגורות לקחו לפתילות, הרי היו יכולים לקחת גם מהכותנות שהיו עשויות ממש פשתן. ולא תרצו. והתוס' יום טוב (סוכה פ"ה משנה ג') הוסיף להקשות: "ולי קשה גם מצנפת", היינו שהמצנפת היתה עשויה מפשתן, וגם הוא נשאר בקושיה. ובתוספות חדשים כתב שאכן היו לוקחים פתילות ממצנפת ומכתונת, אלא שהחידוש של המשנה הוא שאפי' ממכנסים מותר לקחת "דלא תימא דהוי גנאי למצוה כיון דהוי לכסות בשר ערוה, קמ"ל" עכ"ל.
וגם התפארת ישראל (יכין אות י"ב) הרגיש בקושיות אלו ותירץ שני תירוצים וז"ל: "ונ"ל דאורחא דמלתא נקט, דהנך דרכן לבלות ביותר מכתונת ומצנפת מפני החיכוך והשפשוף בהן. או נ"ל משום דשאר בגדי כהונה שבלו נצרכים למנורה, משא"כ מכנסיים אינו דרך כבוד למנורה, ואבנט נמי מדיש בו צמר מעורה בפשתן לא חזי רק לשואבה שהיו הפתילות שם עבות מאוד".
הרמב"ם בהלכות כלי המקדש (פ"ח הלכה ו') כתב: "מכנסי כהנים הדיוטים שבלו ואבנטיהם היו עושים מהם פתילות ומדליקין בהן במקדש בשמחת בית השואבה, וכתנות כהנים הדיוטים שבלו היו עושין מהן פתילות למנורת תמיד" (ולפי זה לא קשה קושיית התוס' בסוכה). ומסביר בכס"מ שם: "ודייק רבינו כתנות כהנים למעט אבנט דאין עושים מהם פתילות למנורת תמיד, משום דאית בהו עמרא ואין להדליק בהם למנורת התמיד. ומכנסים תנן דבשמחת בית השואבה מדליקים בהם, ולא נשאר לפתילות מנורת התמיד כי אם כתונת ומצנפת. וצריך טעם למה השמיט רבינו מצנפת, ואפשר דתנא כתנות וה"ה למצנפות. אי נמי משום דמצנפות דקות ביותר ולא חזו לפתילות לכך השמיטם", עכ"ל הכ"מ. ולפי זה מתורץ קושית התויו"ט, וכן יש הסבר אחר שלא כדברי התוס' חדשים או התפאר"י.
אולם משמע מדברי הרמב"ם הנ"ל, שאמר "פתילות" לענין שמחת בית השואבה, וביתר הסבר בתפאר"י (סוכה שם אות ז'): "ותוך הספלים הניחו הפתילה העבה ביותר והבעירוה", משמע שזה היה פתילה ממש ולא אבוקה. וא"כ מוסבר מדוע חז"ל מקשים מבית השואבה, ששם גם היו פתילות ולא אבוקה ולא מדורה.
התוס' (שבת דף כ"א ע"א) בד"ה "שמחת בית השואבה" הקשה: "וקשה לר"י מאי פריך ממכנסי הכהנים הלא היה בהן פשתן… וטוב לפתילה דהוי ככרך דבר שמדליקין בו ע"ג דבר שאין מדליקין בו, ובשבת הוא דאסור שמא ידליק בעיניה אבל במקדש לא שייכא הך גזירה". ותרצו התוס': "ונראה לר"י דכיון שאין מן הפשתן אלא רביע, בטל בשאר מינים והוי כאילו אין בו פשתן כלל". ולכאורה דברי התוס' לא מובנים, משום שפשט הדברים הוא שהחוטין היו נכרכין להדיא, וא"כ אין כאן דין ביטול, כיון שכל מה שניכר להדיא אין לו דין ביטול. ויתכן שכוונת התוס' שלא מדין ביטול, אלא כיון שכרוכין, גם שאר מינין שאין שמנן נמשך אחריה עדיין יש דין של סכסוך, וזה כוונת התוס' שהפשתן מתבטל, כלומר בפועל ולא לפי דיני ביטול.
ד. סוגי אבוקה בנברשת ובנר חנוכה ובהבדלה
נמצאנו למדים שבשבת מותר להדליק נרות לכבוד שבת אם הם כמדורה, ואפי' שיש שם חלק שאינו נמשך אחר השמן. ובחנוכה אין להדליק נרות כמדורה, ולא מדין שלא נמשך השמן, כי בחנוכה נפסקה ההלכה שגם פתילות שלא מדליקין בהן בשבת מדליקין בהן בחנוכה, ראה שבת (דף כ"א ע"ב) ורמב"ם בהלכות חנוכה (פ"ד ה"ו), ובשו"ע (סי' תרע"ג סעי' א').
ועיין למשנ"ב (שם ס"ק כ"ה) שחילק בין אם זה מסוכסך בלבד, שאז הדין שכבתה אינו זקוק לה ולכן יוצא יד"ח, לבין אם בעת ההדלקה לא נאחז בפתילה, שאינו יוצא בהדלקה זו. חילוק זה מובא במאירי מסכת שבת (דף כ"א ע"ב).
וכתב הרמ"א (סי' תרע"א סעי' ד'): "ויזהרו כשעושים נרות אפילו בשעוה שאין לדבקן ביחד ולהדליקן דהוי כמדורה", דהיינו אפילו בשני נרות בלבד. ועיין במג"א (שם ס"ק ד') שיש מחלקים בין שני נרות או יותר. וכן מוסיף שם המג"א שאעפ"י שאינם מחוברים יחד לא ישים אחד ליד השני, שאז הם מתחממים ונופלים ולא קיים המצוה. ועיין בכה"ח (שם ס"ק ל"ה). ומזה מובן שהכוונה היא בפשט דברי הרמ"א שמה שכתב: "לדבקן ביחד ולהדליקן" מדובר כשהם קלועים. ואחרי זה כתב הרמ"א: "אפילו בנרות של שבת ויו"ט יזהרו שלא לעשות כן".
ופשט הדברים היינו שלא לקלוע אותם יחד. וכתב המג"א שלכאורה זה לא מובן, וכלשונו: "בשבת ויו"ט מצוה לעשות כרוכין כמו שכתבתי בסי' רס"ג ס"א". ואח"כ הביא בשם מהרי"ו שלוקחים ארבע או חמש נרות וקולעים אותם יחד כמו שרשרת לחנוכה, ואסר כיון דהוי כמדורה. והביא בשם תשובות רש"ל שאין לקלוע שני נרות יחד. ולמעשה המג"א ציין למה שכתוב בשו"ע (סימן חצ"ר סעי' ב') בענין נר של מוצ"ש, שמצוה מן המובחר לברך על אבוקה. והוסיף ע"ז הרמ"א: "ונר שיש לו שתי פתילות מקרי אבוקה". והסביר המג"א, נר של שעוה אם שני הנרות קלועים יחד חשובים אבוקה, אבל כ"א בפני עצמו לא חשיב אבוקה.
מקור שני מצאנו בהלכות ערב פסח (סימן תל"ג סעי' ב') בענין בדיקת החמץ בליל פסח, שם כתוב בפירוש שבודקים בנר שהוא יחידי, אבל שני נרות ביחד קלועים דינם כאבוקה. ולפי"ז התקשה הפמ"ג להבין את דברי הרמ"א (בסימן תרע"א סעי' ד'). והסביר דבריו שלא מדובר בקלועים יחד אלא סמוכים מאוד, ונרות קלועים בשבת מותר, אבל אם הם צמודים יחד זה בצד זה אסור משום שמתחממים ונופלים. וברור שכ"ז בשבת ולא בחנוכה. ועיין למשנ"ב בביאור הלכה (ד"ה אפי' בנרות של שבת) שגם הוא התקשה בדברי הרמ"א וחילק בין קלועים שמותר בשבת ואסורים בחנוכה, לבין צמודים שאסור כיון שמתחממים ונופלים וזה אסור בשבת, ביום טוב ובחנוכה. ולמעשה כן משמע ב"דרכי משה" שכתב בשם מהרי"ו (סימן ס"ה) וז"ל: "נוהגים לעשות נרות של חנוכה שמדליקים ומדבקין ארבע או חמש ביחד ומדליקים אותו לנר אחד, ואסרתי דהוי כמדורה, ואפי' לנר אחד אינו עולה" עכ"ל. דהיינו קלועים ממש. ואח"כ הוסיף ב"דרכי משה": "וכן מצאתי כתוב, כשמדליקין נרות של שבת או של יום טוב או של חנוכה ודבוקין הנרות סמוכים זו לזו, עד שהן מתחממות זו מזו ונוטף השעוה מחום החמימות, גם נכפלות ונופלות, ולא קיימו מצות הנר של שבת או יום טוב או חנוכה, עכ"ל אור זרוע".
לכאורה ממה שהתחיל ואמר "וכן מצאתי" משמע שקלוע או סמוך זה לזה, הם היינו הך, ומלשונו בשו"ע כשהביא דברי מהרי"ו הרי כתב כך: "אפילו בשעוה שאין לדבקו ביחד ולהדליקו דהוי כמדורה" דהיינו קלוע, והמשיך אח"כ וכתב "אפילו בנרות של שבת ויו"ט יזהרו שלא לעשות כן", היינו שלא יעשה קלוע. וא"כ לכאורה לא משמע כדברי הביאור הלכה.
ה. שתי נרות בשבת כנגד זכור ושמור
נתבונן אנחנו בענין שבת. בטור (סי' רס"ג) כתב: "ויש שמכוונים לעשות שתי פתילות אחת כנגד זכור ואחת כנגד שמור". והביא הב"י את המקור לכך משם הכלבו, וז"ל: "מצאתי, כל מילי דבשבת שנים: כבשים, מזמור שיר ליום השבת, לחם משנה, זכור ושמור, ונראה שהמנהג ע"ז להדליק ב' נרות" עכ"ל. פשט דבריו שתי נרות נפרדים. וכתב הב"ח (שם ד"ה ומ"ש ויש) שאם מדליק בשמן יעשה ב' פתילות, וכן בנר שעוה לוקחים ב' נרות, דהיינו נפרדות. והוסיף ע"ז וכתב, וז"ל: "ונוהגין עוד להביא לבית הכנסת שתי נרות של שעוה כרוכים ביחד, זכר לזכור ושמור בדבור אחד נאמרו, ומנהג הגון הוא מהגדולים הקדמונים" עכ"ל. ולכאורה פירושו כך, בבית מדליקים ב' נרות נפרדים, אחת כנגד זכור ואחת כנגד שמור, ובביה"כ מדליקים ב' נרות כרוכים יחד, זכר לזכור ושמור שנאמרו בדבור אחד.
[מיהו עיין שבת (דף ל"ג ע"ב) במעשה דרשב"י דאיתא התם: "בהדי פניא דמעלי שבתא חזו ההוא סבא דהוה נקיט תרי מדאני אסא ורהיט בין השמשות, אמרו ליה הני למה לך, אמר להו לכבוד שבת, ותסגי לך בחד, חד כנגד זכור וחד כנגד שמור, א"ל לבריה חזי כמה חביבין מצוות על ישראל". ולכאורה מכאן יש כעין הוכחה שאע"פ שזכור ושמור בדיבור אחד נאמרו, מ"מ בהדלקה או בזכירה הם נפרדים].
אולם כתב המג"א (סי' רס"ג ס"ק א'): "ויעשה נרות כרוכים, דזכור ושמור בדבור אחד נאמרו, וכן נוהגין בבית הכנסת", עכ"ל. ולכאורה משמע שגם בבית יעשה שתי נרות כרוכים, ודלא כדברי הב"ח שכתב שרק בבית הכנסת עושים כרוכים זכר לזכור ושמור בדבור אחד נאמרו, ובבית עושים נפרד. והוסיף המג"א שבעולת שבת (שם ס"ק א') כתוב שאסור לכרוך אותם ביחד דהוי כמדורה, וכתב עליו: "ולא ראה בדרכי משה בסימן תרע"א עיין מה שכתבתי שם". ולכאורה אדרבא, בדרכי משה משמע שאין לעשות כן שיהיו כרוכים יחד גם בשבת וגם בחנוכה, וכן כתב המג"א כפי שהסברנו לעיל, וצ"ע.
וכתב אליהו זוטא על הלבוש: "ולא ידבקם יחד, דהוי כמדורה כדלקמן סימן תרע"א, אם לא בבית הכנסת", משמע שיש הבדל בין הבית לבית הכנסת.
וכתב המשנ"ב (סימן רס"ג ס"ק ה') וז"ל: "ויש שמכוונים לעשות נר של שעוה משתי נרות קלועים ביחד זכר למה שאמרו חז"ל דזכור ושמור בדבור אחד נאמרו, ומנהג הגון הוא, אבל אותם האנשים שמדבקין אותם בשעת ההדלקה סמוכין זה לזה, שלא כדין עושים, כי לבסוף מתחממות זו מזו ונוטף השעוה עי"ז וגם נכפלות ונופלות", עכ"ל. ולכאורה משמע מדבריו שמדליקין בבית נרות קלועים, עיין בשער הציון (אותיות ח' – ט') במקורות שהביא.
יתר על כן, בשו"ע הרב (סי' רס"ג סעי' א') כתב: "ונוהגים להדליק בבית הכנסת ב' נרות של שעוה כרוכים לזכור שזכור ושמור בדבור אחד נאמרו, ואף בביתו טוב לעשות כן לפי טעם זה", ומקורו הוא מהמג"א (עפ"י המצויין שם).
ו. מסקנה
לכאורה משמע שמותר להדליק נרות שבת אם הנרות קלועים, אבל לומר שכך צריך לנהוג, או כפי שכותב המשנ"ב (שם): "ומנהג הגון הוא", או כלשון שו"ע הרב: "ואף בביתו טוב לעשות כן", למעשה לא ראינו ולא שמענו שנוהגין לעשות כן, להדליק נרות מנרות קלועין. ובפרט מה שמציין המג"א ש"מצוה להרבות לאורה", א"כ מדוע לא עושין כן להדליק באבוקה, יתכן שחוששין שיכול לבוא לידי שריפה אם הנרות קלועים יחד, כפי המצויין בסימן תל"ג שאין בודקין לאור אבוקה בליל ערב פסח. אולם משמע משיירי כנה"ג (בהגהות טור אות ג') שהוא הבין מדברי הב"ח שרק בבית הכנסת מביאים נרות קלועים, וכך הבין גם מדברי הרמ"א (סימן תרע"א סעי' ד') שבבית לא מביא נרות קלועים דהוי כמדורה, ורק בבית הכנסת מותר. והביא כה"ח (סימן רס"ג ס"ק ה') בשם המטה יהודה (אות א'), וז"ל: "צריך להדליק שתי פתילות בשני נרות להיכרא, אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור, ודלא כמאן דאמר להדליק שתי פתילות בנר אחד, ומה שכתב מג"א בס"ק א' אחרי המחילה ליתא". ולא ראינו ולא שמענו שמדליקים היום, לא הנוהגים כדעת המשנ"ב, ולא הנוהגים כדעת שו"ע הרב, נרות שבת בנרות קלועים, או מטעם שחוששים לדליקה, או כדעת האר"י הקדוש המובא בספר הכוונות (דף ס"ז עמו' א' – ב') שעשה חשבון שנר כמנין מאתים חמישים, ומדוע מדליקים שתי נרות, ורמז על שמות הקודש, ומשמע מדבריו שכל נר בנפרד.
ועיין בבא"ח (שנה שניה פרשת בראשית סעי' כ"ט) בשם המקובלים שבזמן הקידוש יש להסתכל בנרות שבת, וכתב שם שיכוון שיאירו בקדושה למעלה ויכוון שאחד כנגד ה' ראשונה של שם הוי"ה והשני כנגד ה' אחרונה של הוי"ה. וזה כתב הבא"ח לעמך, בעלי בתים, אבל אותם הנוהגים לפי שער הכוונות, ישנם כוונות נוספות. וכאמור משמע שצריך ב' נרות נפרדים.
ודוחק לומר שהכוונה של המג"א המשנ"ב ושו"ע הרב, שמדליקים שתי נרות בשני פמוטים וכל נר ונר קלוע בשנים, ויהיה הקלוע רמז לדבור אחד נאמרו ושני קלועים כנגד זכור ושמור.
ומכיון שכך משמע מדברי חכמי הקבלה, ומכיון שהזכרנו לעיל שלפי דעת הפשטנים אין חיוב בבית להדליק ב' נרות קלועים, ואדרבא יש כאלה שמקפידים שלא להדליק בשבת ב' נרות קלועים, וע"כ הנוהג הפשוט שעושים שתי נרות נפרדים.
יהי רצון שבזכות הדלקת נרות חנוכה והדלקת נרות שבת נזכה לנר מצוה ותורה אור כפי שאומרת הגמ' בשבת (דף כ"ג ע"ב וברש"י שם ד"ה בנים ת"ח). ונזכה לאורו של משיח, בעגלא ובזמן קריב, אכי"ר.
ע"ה מרדכי אליהו, הראשון לציון הרב הראשי לישראל לשעבר
