הקדמה: בסימן זה נדון בדין חלב עכו"ם, אם יש להקל במקום שאין מצוי חלב טמא, ובתוך הדברים יבואר גדר האיסור של חלב עכו"ם וחומרת איסור זה. כמו"כ נדון בקצרה אם יש להקל באבקת חלב עכו"ם ובהאכלתו לקטן.
א. איסור בישולי גוים
הגמרא אומרת (ע"ז ל"ה ע"ב): "ואלו דברים של עובדי כוכבים אסורים ואין איסורם איסור הנאה, חלב שחלבו עובד כוכבים ואין ישראל רואהו, והפת והשמן שלהם. רבי ובית דינו התירו השמן. והשלקות וכבשים שדרכן לתת לתוכן יין וחומץ וכו' הרי אלו אסורין, ואין איסורן איסור הנאה". וביאר רש"י (בד"ה והשלקות): "כל דבר שבישלו עובד כוכבים ואפילו בכלי טהור, וכולהו משום חתנות". כלומר שאף אם אין בבישול משום גיעולי גויים וכגון שבישל בכלי יהודי, ואף בבית יהודי, אסרו חז"ל לאכול את המאכל משום שמא יהיה ביניהם קורבה ויבואו להתחתן עימם (ועיין בתוס' דף ל"ח ע"א ד"ה אלא, שהביא טעם נוסף לאיסור בישולי עכו"ם, והוא שמא יאכילנו דברים טמאים).
וכ"כ הרמב"ם להדיא בפירוש המשניות וז"ל: "רוב דברים אלו כגון הפת והשלקות וכיו"ב, כולן נאסרו כדי שנתרחק מהם ולא נתערב עמהם, כדי שלא נמשך בהתערבנו עמהם לשלוח יד במה שהוא אסור, וזה ענין אמרם משום חתנות. ואלה הדברים הם מכלל י"ח דברים שגזרו כמו שביארנו בראשון משבת. וזה שאתה רואה שאנו אוסרים שלוקיהן, אינן הדברים ששולקין בכליהם, לפי שזה נקרא גיעולי עובד כוכבים, אבל הם הדברים שאין בהם גיעולי עובד כוכבים ולא כיוצא בהם, אבל הם אסורים בשביל שנגמרה מלאכתן ע"י עכו"ם, לפי שהחכמים אסרו בשביל להתרחק מהם ג"כ כל מה שיבשל העכו"ם ואפי' בישל שום דבר ברשותינו וכו'".
כלומר, שבבישול עכו"ם, עצם הבישול אוסר את המאכל, ואף שהוא בכלי ישראל. ואם הוא בבית ישראל, נחלקו הראשונים, שברש"י וברמב"ם משמע שאף בבית ישראל אסור, ובתוס' (דף ל"ח ע"א בד"ה אלא) הביא מחלוקת בדין זה וז"ל: "אומר הר"ר אברהם ב"ר דוד דודאי שלקות אסרו חכמים כשהעכו"ם מבשלם בביתו, אבל כשהוא מבשל בביתו של ישראל אין לחוש לא לחתנות ולא לשמא יאכילנו דברים טמאים. ולא הודה לו ר"ת, דודאי כיון שהעכו"ם מבשל לא חלקו כלל חכמים בין רשות הישראל לרשות העכו"ם, כי לעולם יש לחוש שמא לא יזהר גם בביתו של ישראל כמו בביתו של עכו"ם".
וכן פסק השו"ע (יו"ד סי' קי"ג סעי' א') שבישול עכו"ם אסור אף אם בישל בכלי ישראל ובביתו של ישראל.
ב. חלב עכו"ם במקום שאין חלב טמא
נחלקו הפוסקים בגדר איסור חלב עכו"ם, האם האיסור שאסרו חז"ל הוא משום תקנה או משום גזרה (ונראה לקמן שיש אף צד לומר שיש בזה חשש איסור דאורייתא).
והנ"מ בזה הוא במקום שאין שום חלב טמא בנמצא וכל הבהמות כשרות. אי איסור חלב עכו"ם הוי מצד תקנה, אז בטל הטעם בטלה התקנה, ויהיה מותר חלב שחלבו גוי אף ללא פיקוח של ישראל. אבל אי נימא דהוי גזרה, לעולם תעמוד הגזרה, לפי שאין ב"ד מבטל דברי ב"ד חבירו עד שיהיה גדול ממנו בחכמה ובמנין.
ובאמת יש פוסקיםא שפסקו לגבי ארצות שקשה למצוא חלב ישראל, שאם אסור ע"פ החוק לערב סוגי חלב של בהמות שונות, חלבם מותר, ומסתמכים על הדעה שהאיסור הוא משום תקנה ולא משום גזרה.
והנה דעת מרן החיד"א (שו"ת יוסף אומץ סי' ס"ד) שאיסור חלב עכו"ם הוא משום גזירה, וז"ל: "עוד מילתא בפומא פה צדיק יהגה חכמה, אברהם רחימא חתן שלם נר"ו, רמי ומקשה על תשובת הרדב"ז ז"ל שהבאתי אנכי איש צעיר שם (שו"ת חיים שאל ח"א סי' מג), דהרב ז"ל קאי על יגורט"י ומביא ראיה מן הגבינה, ומאי קאמר, עכ"ד. ולי הדל נראה כוונת הרדב"ז, דהרב ז"ל סובר דגזירת שלא ליקח חלב שאין ישראל רואהו נאסרה במנין ואסרו אף אם העמידה בשרף כי שרפים עומדים, וא"כ כ"ש ביגורט"י. וגדול אדונינו הרשב"א ז"ל בספר תורת הבית שער השישי סובר דכל מידי דשנו חכמים בלשון המשנה פרק אין מעמידים, יחד כולם נאסרו במנין, ע"ש. ופוק חזי מאי דכתיבנא בעניותין בקונטריס טוב עין דף ו' ע"ב ודוק" עכ"ל.
ועיין בשו"ת מהר"י ברונא (סי' ע"ח) שכתב שם: "שגזרו ע"ז במנין, בין איכא דבר טמא בעדר או לא, ופורץ גדר ישכנו נח"ש".
וכן משמע בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' רמ"ח) וז"ל: "יש טועים לומר דוקא בגוים דאית להו בנים ובנות, אבל פת כומרים שרי. וטעות גדול הוא בידם, ולא חילקו חכמים בגזירתן בין הגוי שיש לו בנים או אין לו".
וכתב עוד: "ועוד תדע, שאותן שבמשנת אין מעמידין גזרות קבועות היו, יין, שלקות שלהן, גבינות, אף על פי שבטל טעם הגזרה לא בטלה, שהיין – אף על פי שבטל טעם, הגזרה לא בטלה, שהיין – אף על פי שאין מנסכים עכשיו, אסור אפילו בהנאה. ותינוק נכרי עושה יין נסך אף על פי שאינו יודע בטיב עבודה זרה ואין לו בנים. וגבינה אפילו במקום שאין מעמידים בעור קיבה אלא בפרחים. וכן כולם", עיין שםב.
[לגבי הדין שתינוק עושה יין נסך, עיין בגמ' כתובות (דף י"א ע"א) ברש"י (ד"ה על דעת ב"ד) ובתוס' רי"ד שם].
אמנם דעת התשב"ץ (ח"ד טור א' סי' ל"ב, ומובא בכה"ח סי' קט"ו אות ט"ו) שעיר שאין מצוי בה חלב טמא כלל, מותר לקנות חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו.
וכן דעת הפרי חדש (שם אות ו') וז"ל: "ונמצינו למדים שדינו ממש כדין מורייס של גויים שאסרוהו משום תערובת יין, ואם היין ביוקר שרי, ה"נ אם חלב טמא אינו נמצא במקום אחד או שנמצא אלא שהוא יותר ביוקר מחלב טהור, אין לאסור שם חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו, אלא מותר לילך ולקנות מהגויים חלב שלהם. וכן מצאתי להרדב"ז בתשובה (ח"ד סי' ע"ד) כדברי וז"ל: עוד שאלת, חלב שחלבו נכרי ואין ישראל רואה ואין במקום דבר טמא, או כגון שהיה העדר בתוך הדיר ובדק ולא היה שם דבר טמא ויצא והביא לו הנכרי חלב מאותו הדיר אבל לא היה יכול לראותו חולב כלל, אם גזרת החלב הוי כגזירת הגבינות או לא. תשובה: הדבר ברור כי הגבינה נאסרה במנין, אבל לא כן בחלב שחלבו גוי שאסרו אותו משום חשש דבר טמא" עכ"ל.
אך כמבואר לעיל רבו החולקים עליהם וסוברים דאיסור חלב עכו"ם הוא משום דבר שבמנין, ואף שבטלה הטעם לא נשתנה הדין.
ובחת"ס מבואר אף יותר מזה, שאיסור חלב עכו"ם קרוב לאיסור דאורייתא, והביאו הפ"ת (סי' קט"ו אות ג') וז"ל: "עיין בשו"ת חוט המשולש ח"ד מספר התשב"ץ מטור הראשון (סי' ל"ב), ועיין בתשובת חתם סופר (סי' ק"ז) שהאריך להביא ראיות דחלב נאסר במנין כיין נסך וכו', ומש"ה גם במקומות דאין שום חשש חלב טמא, כל שאין ישראל רואהו אסור, ודלא כהרדב"ז ופר"ח. ואף אם לו יהא הלכה כהרדב"ז, כבר קבלו אבותינו עליהם כאותה דעה דמחמיר ואסור על בני אשכנז ואין לו התרה, וקרוב בעיני לנדר דאורייתא, והיינו אם הלכה כרדב"ז להקל, אך אם עיקר הדין לאסור, איננו נדר אלא העובר הוא עבריין באיסור דרבנן, נמצא חומרו קולו".
והזבחי צדק (אות י"ב), אחר שהביא את דעות האוסרים והמתירים, כתב: "ולעניין הלכה אנו אין לנו אלא דברי גאון עוזינו רבינו חיד"א ז"ל, שכתב בשיורי ברכה אות א' דבעיר שלא מצא בה חלב טמא, אם נהגו לקנות מן הגוי כך בהדיא, מותר ואין למחות בידם, מאחר שנהגו אותם גדולים שמתירים, אבל בעיר חדשה שאין בה מנהג, יש להחמיר ולאסור חלב של גויים ואין ישראל רואהו, עי"ש בסוף אות א'. ועירנו זאת בגדד יע"א נהגו כסברת המחמירין, הגם שאין מצוי למכור חלב טמא, אפ"ה נהגו לאסור בפומבי ואין פוצה פה ומצפצף".
ג. צווחת הערוך השולחן על המקילים בחלב עכו"ם
ובספר ערוך השולחן (סי' קט"ו סעי' ה') הביא שרב אחד רצה להקל בחלב עכו"ם וכתב ע"ז: "והנה עכ"פ נתבאר שלפי טעם כל רבותינו שהבאנו, אפילו במקומות שלא שכיח כלל דבר טמא בעיר, באופן שאין חשש לתערובת חלב טמא, מ"מ אסור כשהישראל לא עומד עכ"פ מבחוץ בשעת החליבה, או שיהא יוצא ונכנס, ודי אפי' בקטן וקטנה וכו'. ודלא כאחד מגדולי האחרונים שהאריך בזה להקל לשתות חלב שלהם במקום שאין שם דבר טמא, או שהוא רחוק המציאות שיחלבו את הטמא, או שחלב טמא ביוקר, והביא ראיה מאיזה גדולים שהיקלו בכהאי גוונא. ומסיבה זו יש הרבה מתפרצים באיסור זה בדורינו בעוונותינו הרבים, כאשר ראינו ושמענו, ותולים את עצמם באיזה ת"ח שעשה כן, ולא ידעו ולא יבינו שחמורים דברי סופרים מדברי תורה, והת"ח שעשה כן עוונו ישא. וכיון שנפסקה לאיסור בטור ובשו"ע ובכל גדולי האחרונים, מי יכול להעיז פניו ולמלאת תאוות נפשו, ושומר נפשו ירחק את עצמו מזה" עכ"ל.
גם מדבריו רואים שאין שום מקום להקל גם במקום שאין חששות, או שזקוקים לקולות מכח המציאות שבאותו מקום.
[ועיין שם בסעי' ו' שהביא עובדות מזעזעות על שסמכו על המקילים ולבסוף התברר להם שהיה שם שומן חזיר].
ד. פיקוח ישראל על החליבה דרך צילום במעגל סגור
כתב מרן בשולחן ערוך (יו"ד סי' קט"ו סעי' א'): "חלב שחלבו עובד כוכבים ואין ישראל רואהו אסור, שמא עירב בו חלב טמא. היה חולב בביתו וישראל יושב מבחוץ, אם ידוע שאין לו דבר טמא בעדרו מותר, אפילו אין הישראל יכול לראותו בשעה שהוא חולב. היה לו דבר טמא בעדרו, והישראל יושב מבחוץ והעובד כוכבים חולב לצורך ישראל, אפילו אינו יכול לראותו כשהוא יושב, אם יכול לראותו כשהוא עומד מותר, שירא שמא יעמוד ויראהו, והוא שיודע שחלב טמא אסור לישראל". שייכות העניין לזמנינו הוא במה שכיום מצלמים את החליבה במערכת של מעגל סגור, וניתן לראות את החליבה גם אם לא עומדים סמוך לגוי ממש. ודבר זה מצוי במקומות שבהם יש עדרים גדולים עד אלפי ראשי בקר שחולבים, וא"א במציאות לעמוד שם בשעת החליבה, ובפרט שהחליבה נעשית באמצעות מכונות ורבים נחלבים בו זמנית, וע"כ מתקינים את מערכת הצילום במעגל סגור. ולדינא אופן זה של צילום במעגל סגור מהני, כיון שיכול לראות את החליבה בשעת חליבתה, ובלבד שהגוי החולב ידע שיש צילום במעגל סגור, וכן צריך לידע שחלב טמא אסור לישראל ומרתת.
ה. "אבקת חלב" עכו"ם
הנה בזמן האחרון רצו כמה רבנים להקל בעניין אבקת חלב, וטעמם שלא אסרו חז"ל אבקת חלב בפירוש בשום מקום ואין לנו להוסיף על דבריהם.
הראשון שדיבר ע"ז היה רבה של טבריה, הגאון רבי מאיר ועקנין, בספרו ויאמר מאיר (בתקופת מלחמת העולם הראשונה), וכתב שם שכיון שאין שום אפשרות למצוא חלב בגלל תהפוכות המלחמה וקושי הדרכים, ע"כ מצא מקום להתיר בדוחק ובקושי גדול אבקת חלב לילדים קטנים.
אך גם מתשובתו יש להבין שאין מקום להקל בימינו ובמצב השורר בעולם כיום.
ועיין לשו"ת הר צבי חלק יו"ד סי' ק"ג, וחזו"א יו"ד סי' מ"א ס"ק ד'.
אך יש לדחות את טענת המתירים, דכיון שהאבקת חלב נאסר בהיותו חלב, א"כ איך יפקע האיסור. ועיין בסי' צ"ז סעי' א' לגבי פסק השו"ע שאין לשים עיסה בחלב… ואם לש כל הפת אסור אפי' לאוכלה לבדה, והביא שם הפ"ת אות ג' את החוו"ד שכתב שאין מועיל עשיית שינוי בפת לאחר האפיה, כלשונו: "וגם השינוי אינו מועיל רק כששינה בשעת אפיה דלא היה עליו איסור כלל, אבל לעשות שינוי אחר שכבר נעשה אינו מועיל". ומבואר דמאחר שחל האיסור שוב לא פקע.
ו. אבקת חלב עכו"ם לתינוקות
ואף לקטנים יש ליזהר שלא ליתן להם מאכלים המכילים חלב נכרי או אבקת חלב נכרי (אם לא לצורך וכדלקמן).
שהנה פסק השולחן ערוך (או"ח חיים סימן ק"ו סעי' א'): "כל הפטורים מק"ש פטורים מתפלה, וכל שחייב בק"ש חייב בתפלה". ועוד שם (בסעי' ב') כתב: "וקטנים שהגיעו לחינוך, חייבים לחנכם", עכ"ל. וביותר מצווה האב שלא להכשיל את בנו באיסור, שהרי בשלושה מקומות בתורה הוזהרו הגדולים על הקטנים. נאמר בשרצים (ויקרא י"א, מ"ב) לא תאכלום כי שקץ הם, נאמר על הדם (ויקרא י"ז, י"ב) כל נפש מכם לא תאכל דם, ונאמר בטומאת כהן (ויקרא כ"א, א') אמור ואמרת, ובכולם דרשו חז"ל (יבמות קי"ד ע"א) להזהיר גדולים על הקטנים. וכתב על כך המשנה ברורה (או"ח סי' שמ"ג ס"ק ט') משם גדולי הראשונים "והנה משלש מצות אלו אנו למדין לכל התורה כולה, דכל איסורי תורה אסור להאכילם או לצוותם שיעברו".
והנה הרמב"ם (הלכות מאכלות אסורות פרק י"ז הל' כז' – כח') כותב: "קטן שאכל אחד ממאכלות אסורות או שעשה מלאכה בשבת, אין ב"ד מצווין עליו להפרישו לפי שאינו בן דעת. בד"א בשעשה מעצמו, אבל להאכילו בידים אסור, ואפילו דברים שאיסורן מדברי סופרים. וכן אסור להרגילו בחילול שבת ומועד ואפי' בדברים שהן משום שבות". וכן פסק השו"ע (או"ח סי' שמ"ג סעי' א').
ועיין במשנ"ב (שם ס"ק ג') שאסור ליתן בידים מאכל איסור אפי' לתינוק בן יומו.
ומבואר שאביו חייב לחנכו למצוות וכל שכן שמחויב להפרישו מעבירות, ולא רק מאכילת איסור, אלא כדברי המשנ"ב (שם) וז"ל: "ופשוט דאם שמע לבנו ובתו הקטנים שהם מדברים לשה"ר מצוה לגעור בהם ולהפרישם מזה, וכן ממחלוקת ושקר וקללות. ובעו"ה כמה נכשלין בזה שהם מניחין לבניהם לדבר לשה"ר ורכילות ולקלל, ונעשה מורגל בזה כל כך עד שאפילו כשנתגדל ושומע שיש בזה איסור גדול, קשה לו לפרוש מהרגלו שהורגל בזה שנים רבות והיה הדבר אצלו בחזקת היתר". ובביאור הלכה (ד"ה ומדברי סופרים) כתב שאפילו לדעת הרשב"אג אין היתר לאב לבקש מבנו הקטן שיקח לו את הטלית לבית הכנסת במקום שאין עירוב, ומה שמותר להאכיל קטן ביום הכפורים הרי זה לצרכו. ומשמע בביאור הגר"א שיש חילוק בין מצב שהאוכל לא כשר, שאז אסור להאכילו, לבין מצב שהאוכל כשר אך מצד הזמן אסור לאוכלו, כגון אוכל ביום הכפורים או אוכל בשבת לפני הקידוש, שאותם מותר לתת לקטן (וכמובן בהגיעו לחינוך יש לחנכו להמתין לקידוש). ובכף החיים (אות כ') הביא שצריך להיזהר שלא להניח מצעות שיש בהן כלאיים בעריסת קטן, [ובימינו יש להזהר בזה במיוחד במזרנים מתוצרת חו"ל].
והנה, יש קולא באכילת איסור לצורך הקטן כשאין אפשרות אחרת, כפי שכתב שם המשנ"ב (ס"ק ה'): "ואם התינוק צריך לכך, כגון שהוא קצת חולה, מותר לומר לעו"ג להאכיל אותם אפילו בדבר שהוא אסור מן התורה". אולם כתב הרמ"א (יו"ד סי' פ"א סעי' ז'): "חלב מצרית כחלב ישראל, ומ"מ לא יניקו תינוק מן הגויה, אם אפשר בישראלית, דחלב גויה מטמטם הלב ומוליד לו טבע רע (ר"נ פא"מ בשם הרשב"א). וכן לא תאכל המינקת, אפי' ישראלית, דברים האסורים (הגהות אשיר"י) וכן התינוק בעצמו, כי כל זה מזיק לו בזקנותו". הרי לנו שלפי ההלכה אסור לתת לתינוק חלב עכו"ם אלא אם כן אין חלב ישראל, ואף על פי כן כתב הרמ"א שזה מזיק לו בזקנותו. ועל כן, כאשר האם אינה יכולה להניק בעצמה, יש לתת לתינוק תחליף חלב אם מתוצרת חלב ישראל, או תחליף צמחי המצוי בשוק, אך אם אין אפשרות אחרת וכגון שהתינוק אינו אוכל את התחליפים האחרים, אזי מותר לתת לו אבקת חלב נכרי לכתחילה כיון שאין ברירה.
[וכאן המקום להזהיר שאין שום היתר להורים לבקש, לרמוז או לכוון את בנם הקטן או התינוק לכבות אור שבטעות הדליק, לסובב את נורת המקרר שנשכחה דלוקה ביום שבת, וכל כיוצא בזה. ועוד נאמר בגמרא (סוכה מ"ו ע"ב ונפסקה ההלכה בכה"ח אות כ"ה) שאסור להורה להבטיח לבנו דבר ולא לקיים הבטחתו, שהרי מלמדו לשקר, שנאמר 'למדו לשונם דבר שקר', אלא ינהג ביושר ובאמונה גם בהבטחותיו לקטנים].
ועד כמה יש ליזהר בנושא זה, יש לראות מדברי הרדב"ז (שו"ת הרדב"ז ח"ד סי' קמ"ה ד"ה תשובה אף על פי) וז"ל: "תשובה, אף על פי שאמרו הראשונים ז"ל שאין לאדם להוציא אפי' על מצוות עוברות כגון סוכה ולולב אפי' שליש ממונו כדי שלא יבא לידי עוני ויפיל עצמו על הציבור, ה"מ במצוות עשה, אבל במצוות לא תעשה אפי' כל ממונו, וכ"כ הרא"ש ז"ל. הילכך אם אין שם אלא דברים האסורים בלאו, לא תיבעי לך, כי על האכילה הראשונה לקיום גופו נותן כל ממונו ולא יאכל איסור, ולאחר מכאן אנוס הוא מחמת נפשות ואוכל מה שנמצא, הקל הקל תחילה, כגון אם אפשר בפחות פחות מכשיעור עושה כן, שהרי פחות מכשיעור, אף על גב דקי"ל כר"י דחצי שיעור אסור מן התורה, מ"מ אין בו לאו ולא מלקות. וכן אם מצא בשר נבלה, לא יאכל חלב או דם מפני שיש בהם כרת. אבל אין מקום לשאלה אלא היכא דאיכא איסורו דרבנן כגון חלב שחלבו עכו"ם או שומנו של גיד או שאר איסורין דרבנן, ואפי' בזה אני אומר שחייב לתת כל ממונו עד שימצא דבר היתר, שהרי הוא עובר משום לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך וגו', דכל גזירות דרבנן אהאי קרא אסמכוהו".
לסיכום:
א – להלכה איסור חלב נכרי הוא משום גזירה, ולכך גם אם בטל הטעם, הגזירה לא בטלה, ולכן אף במקום שאין מצוי חלב טמא או שהוא מצוי אך ביוקר, מ"מ החלב אסור.
ב – בחליבה בעדרים גדולים מועיל פיקוח ע"י מערכת צילום במעגל סגור באופן שהמשגיח יכול לראות את החליבה בשעת חליבתה, ובלבד שידע הגוי שיש מערכת צילום ושהמשגיח יכול לראות את החליבה וכן שידע הגוי שחלב טמא אסור לישראל.
ג – גם אבקת חלב של נכרי הוא אסור, וע"כ יש ליזהר שלא לקנות מוצרים המכילים אבקת חלב נכרי.
ד – לגבי אבקת חלב לתינוקות יש להקפיד לקנות אבקת חלב של ישראל אף שמחירו הרבה יותר יקר, מיהו אם האבקת חלב הישראל מזיקה לתינוק או שאינה מתאימה לו לעיכול וכדו', יכול להשתמש באבקת חלב של נכרי לכתחילה.
