שטיפת מפת ניילון בשבת
ראה ראיתי את הספר "טל חיים" אשר ערכו וחברו הרב הגדול מעוז ומגדול הרה"ג ר' שמואל טל שליט"א ראש ישיבת "תורת חיים", אשר מרביץ תורה בתלמידים עם לימוד הלכה למעשה, והוא "תורה לשמה", ואשר הוא מקיים מילי דאבות "הלומד ע"מ ללמד" (עיין שם בפירוש רש"י ורמב"ם) ולא רק ללמד אלא ע"מ לעשות, עיין שם בפירוש ר' יונה החסיד שכל הלכה והלכה צריך ללומדה בעיון, וכלשונו הטהור: "הלומד על מנת לעשות מספיקים בידו ללמוד וללמד ולעשות. ר"ל שדעתו לפלפל בלימוד כדי לדעת אמתת הדברים, ורצונו לטרוח כמה ימים ושנים להשיג דבר קטן ולנהוג עצמו על פי האמת, הרי זה למד ע"מ לעשות, שכל עיקר מחשבתו אין כי אם אל המעשה, להיות אמיתי, ולפיכך מספיקים בידו ללמוד וללמד ולעשות, שהכל בכלל המעשה", עכ"ל.
ומידי עוברי בין הבתרים ראיתי מה שכתב בדין שרייתו זה כיבוסו. כיום יש מפות מניילון דק ויש מפות מניילון עבה. ושניהם לכאורה יש להם דין עור, היינו שאינם סופגים מים, וע"כ אם יש עליהם לכלוך אפשר לכאורה לשפוך עליהם מים, ואח"כ למושכם ע"י מגב של גומי אטום שאין בו דין סחיטה. ואף על פי שיש אוסרים (עיין זבחים צ"ד ע"א ושבת קמ"ב ע"ב), אם זה ע"י ידית יש להקלא. ולשון השו"ע (סי' ש"ב סעי' ט'): "מותר לתת מים ע"ג מנעל לשכשכו, אבל לכבסו דהיינו שמשפשף צדו זה על זה אסור. אבל בגד שיש עליו לכלוך אסור אפי' לשכשכו דזהו כיבוסו, אבל מקנחו בסמרטוט בקל ולא בדוחק פן יסחוט". וע"ז כתב הרמ"א: "ובגד שאין עליו לכלוך מותר ליתן עליו מים מועטים ולא מרובים שמא יסחוט". ולכאורה זה מדוייק בדברי השו"ע שכתב: "אבל בגד שיש עליו לכלוך". ועיין למג"א (ס"ק יח') שעל בגד כזה "אסור ליתן עליו מים כלל", ומה שכתב השו"ע רק אם יש בו לכלוך זה סברת הרא"ש אבל לסברת הרשב"ם (מובא בתוס' בשבת ק"כ ע"א ד"ה נותן) ובה"ג (שבת פרק כ"ד כ"ב ט"ג) אסור. ועיין שם בכה"ח (אות ע"ב) שאם יש עליו לכלוך אסור, ואם אין עליו לכלוך מותר אם שרייתו דרך לכלוך. ועיין לגאון שם שכתב שאם לא מתכוון לכבס מותר כדעה הראשונה ברמ"א, והוסיף כה"ח שם (ס"ק ע"ג) שמאחר ויש מחמירים גם בזה יש לחוש לסברת המחמירים. ועיין שם בשו"ע (סי' של"ד סעי' כ"ד) לגבי בגד ממש שאחז בו האור שכתב: "יש אומרים שאין יכול ליתן עליו משקין כדי שיכבה כשיגיע להם (האש), ויש אומרים שמותר לעשות כן בשאר משקין חוץ מן המים משום כיבוס. ויש מתירין אפי' במים. ודברי סברא שנית נראים". היינו סברא ראשונה אוסר ליתן אפי' משקין, ולסברא שניה מותר לעשות בשאר משקין ולא במים, ולסברא שלישית מותר אפי' במים. וע"ז כותב השו"ע שסברא שניה נראית שבמים אסור ובשאר משקין מותר. היינו שהמחלוקת היא אם גרם כיבוי מותר או אסור היינו בשאר משקין ולא במים, והמתירים אפי' ע"י מים, מתירין מטעם שאין בו לכלוך או טינוף. וע"ז כותב מרן שסברא שניה נראית, היינו בשאר משקין ולא במים (ברור שכיום שיש בקבוקים מפלסטיק המכילים משקים ואפי' מים, מותר להניחם קרוב כדי שלא תתפשט השריפה).
ועיין למש"ב שם (ס"ק נ"ח נ"ט) שדעת המתירים מדין גרם כיבוי, והאוסרים מדין שרייתו היינו כיבוסו. והיש מתירין משום דלא שייך בזה שרייתו היינו כיבוסו רק אם מלוכלך ולא בבגד נקי, ומציין על סי' ש"ב סעי' ט' הנזכר לעיל. ושם כתב בביאור הלכה (ד"ה שיש עליו לכלוך) שאפי' בדבר שאין בו לכלוך אומרים שרייתו היינו כיבוסו, ועיין שם באורך.
למסקנא ברור שבבגד יש להחמיר, אבל במפת ניילון אפשר להניחה תחת ברז וכך היא תתנקה ובלבד שלא ישפשף.
וחזרתי על הראשונות, יפה למד ויפה לימד ויפה כתב וכל מן דין כתובו לנא. ויהי רצון שחפץ ה' בידו יצלח וירחיב גבולו בתלמידים ובמקום, וכל אשר יפנה ישכיל ויהי ה' עמו כמו שאמרו חז"ל על דוד המלך שהלכה כמותו. ויתבדרון מילוי בבי כנשתא ובבי מדרשא, אכי"ר.
מרדכי אליהו, הראשון לציון הרב הראשי לישראל לשעבר
